עץ החיים
שני עצים מרכזיים מוזכרים בתנ"ך: עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע הם הנושא המרכזי של סיפור גן העדן בספר בראשית והם בבחינת משל למשמעות החיים ולטבע האדם. משמעות המילה עץ היא 'דרך', וכוונת הכתוב היא שיש לאדם שלוש דרכים לחיות את החיים: דרך הרגש, דרך השכל ודרך המוסר, על דרכים אלה עמדנו בהרחבה במאמר בשם זה. שלוש הדרכים הן לאמיתו של דבר שש; שלוש הדרכים של האדם הטבעי ושלוש מקבילות של האדם ההולך בדרך הנשמה-רוח, היא הדרך הרוּחית, היא הדרך הרביעית.
הדרך הרביעית = הדרך הרוּחית
כדי להבין את הדרך הרביעית נבהיר שישנן שתי רמות באדם: הרמה הטבעית המוּלדת, היא רמת הנפש, הכוללת את האדם כפי שהוא נולד, גדל והתחנך בתרבותו, ורמת נשמה-רוּח שהיא נחלתם של מי שעושים עבודת תיקון המידות ויחסי האנוש - היא עבודת תיקון הנפש. הדרך הנשמתית-רוּחית משלבת את כל הדרכים; דרך השכל, דרך הרגש ודרך המוסר, בהנהגת מרכז פנימי שנבנה באדם בתהליך עבודת התיקון. בתהליך זה נוספות לאדם הטבעי תכונות ואיכויות שלא היו לו:
לשכל המעשי נוספים החוכמה, התבונה, המחשבות החיוביות, כוח ההבחנה והדעת.
לרגש הטבעי נוספים הרגישות, הפתיחות, הגמישות, הרגשות החיוביים והמידות הטובות.
למוסר הארצי המכני נוספת החמלה והוא הופך למוסר חומל המתחשב בזולת ומעניק לו.
מן האמור מתברר שיש לאדם שש דרכים לחיות את החיים:
שלוש דרגות הנפש הטבעית הכוללות: שכל מעשי, רגש טבעי ומוסר מכני.
שלוש דרגות נשמה-רוח הכוללות: חוכמה (תבונה, דעת ושכל מעשי), רגשות נעלים ומוסר חומל - כולם ביחד הם הדרך הרוּחית או הדרך הרביעית.
תכונות הנשמה-רוח הופכות את האדם הרוּחי לשונה במהותו, בדרכיו ובאורחות חייו מהאדם הטבעי.
לאדם הטבעי כמו שהוא אין בשלות להיכנס לדרך הרוּחית. תכונותיו השליליות מאפילות על ראייתו ועל מחשבותיו ומצב רוחו, והוא חסום לרוך, לטוב ולנעלה של הנשמה-רוח. כדי להיפתח לטוב וליפה עליו לתקן את נפשו ולהתחבר לנשמתו ולרוחו. על האדם הטבעי להעלות את רמת המוּדעוּת שלו: לשנות את הרגליו ואת אורח חייו, ולהרים את תודעתו מגישה אגוצנטרית-תועלתנית הרואה את תועלתו האישית במרכז, לגישה אלטרואיסטית-מערכתית הרואה את הזולת ואת הסביבה כשותפים במערכת חיים אחת - שותפות המחייבת אותם להתחשב האחד בשני ולחלוק את האחריות, המשאבים, הצער והשמחה ביניהם - לתועלת הכלל ובכדי שלכולם יהיה טוב. לשם כך עליו להתמיר את רצונו מהרצון לקחת לעצמו - לרצון להעניק, לטפל, להיטיב ולשרת את הזולת. עליו לפתח תודעת אחריות, מוּדעוּת וכושר הבחנה, ובכך הוא מפתח את הכוחות הנעלים של הנשמה והרוח בקרבו.
עץ החיים
המילה 'חיים' מכילה בתוכה את אותיות חם ואת אותיות מח. החיים מתקיימים בשני תנאים; יש בהם חום, היינו אנרגיה אשר במישור הנשמתי היא אהבה, ויש בהם מוח, היינו אינטליגנציה אשר במישור הרוחי היא חוכמה. החום מאפשר קירבה והענקה ישירות, לא תועלתניות, והמוח מאפשר כושר הבחנה ושימת גבולות המונעים היסחפות ריגושית ושקיעה-טביעה בדימיונות ובגישה אי-רציונלית לחיים.
האדם הבלתי מפותח מנותק מעץ החיים ולכן הדרך לעץ הדעת טוב ורע חסומה לפניו. על האדם להתפתח מבחינת הנשמה-רוח שבקרבו ולהתמיר את ריגשותיו ומחשבותיו השליליים, לפני שתיפתח לפניו הדרך לעץ החיים, על מנת להתחבר לאור האלוהי הזורם מן היקום. עץ החיים הוא מכלול כל כוחות האדם בחוכמה, רגשות ומעשים מתוך חיבור אל האור האלוהי ואל כוחות היקום.
רק אחרי שהאדם התחבר לעץ החיים המואר והשלם ומממש אותו בחייו, נפתחת לפניו הדרך לעץ הדעת טוב ורע, היינו לכושר הבחנה ולמוסריות חומלת. זאת הסיבה שנאסר על האדם בגן העדן לאכול מעץ הדעת טוב ורע, מכיוון שהאל ידע שבשעה שהאדם יאכל ממנו בטרם הבשיל לכך הוא ייפול - וזה אכן מה שקרה.
עץ הדעת טוב ורע
א. ידע מול דעת
דעת משמעה ידיעה עד תום, ידיעה מלאה. כשהתנ"ך כותב "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד" הכוונה היא שהוא ידע אותה בכל כולו, בגוף וברגש, בידיעה שלמה. עלינו להבדיל בעברית בין ידע לבין דעת. ידע הוא שכלי, הוא אינפורמציה על העולם. הוא נרכש ומעובד בשכל. זוהי דרך השכל לחיות את החיים. דעת היא חוויה רגשית-גופנית אשר חשים אותה בגוף הפיזי, הרגשי והשכלי. דעת היא החוכמה הנרכשת מתוך החיים עצמם, מתוך התנסות ישירה בחוויה. דעת היא חוכמת חיים. היא נרכשת בתיווך שבין הידע, לרגש ולניסיון. לכן בכל מקום שיש חוכמה ודעת מעורבים רגשות וחוויות מהחיים הממשיים. לכן מי שיודע את הטוב, או להבדיל את הרע, מרגיש אותם כאילו הוא חווה אותם ברגע זה ממש.
דוגמאות:
- כשאדם קרוב נחתך וזב דם המטפל בו מרגיש את הכאב באופן פיזי כאילו הוא עצמו נחתך וזב דם.
- דוגמא אחרת: אדם שהתייתם בילדותו ירגיש תמיד את הכאב הרגשי החריף ואת הגעגועים של ילד שהתייתם, ואילו אדם שלא עבר יתמות יתפוש את זה בשכלו, יהיה לו ידע שכלי של מה זאת יתמות, אבל הוא לא ירגיש את הרגשת היתמות בחינת כאב קיומי, לא תהיה לו דעת היַתמוּת.
ב. דעת הטוב והרע
מכאן משתמע שדעת הטוב והרע נובעת מחוויה רגשית אמיתית. מי שעלה למדרגה זו אינו מסוגל להרע - מפני שהוא מרגיש את הכאב של הסובל, אבל מצד שני הוא אץ רץ להיטיב כדי לעזור וכדי לשחרר אנשים מסבל.
אדם מסוגל להגיע לדעת הטוב והרע בחינת רגש עמוק, בחינת מוסר חומל, רק לאחר שהתחבר לנשמתו ופיתח את הרגישות, הנתינה הלא תועלתנית, החוכמה, התבונה והדעת. רק לאחר שצעד בנתיב עץ החיים והבשיל את כל כוחות הנפש-נשמה ורוח שבו לכלל אחדות ופעולה הרמונית, ופיתח את הרגש החומל - רק אז נוספים לחוקי המוסר היבשים המכניים חום הרגשות, שיקול הדעת וכושר ההבחנה. האדם המוסרי החומל איננו מכני ואיננו מרוחק, תועלתני וקר, להיפך, הוא שוקל כל תגובה בהתאם למצב, הוא רגיש, חם ומתחשב; יש מצבים שהוא יקל וילך בדרך החסד והרחמים, ויש שהוא יחמיר וינקוט בדרך הדין. הוא עובר לפעול מ 'שכל חוקר' מדעי קר ומנוכר, לרמה של לב חכם, נבון, חם, רגיש ואנושי המשתף את החוכמה והתבונה עם האהבה והרגשות. מרכז פעילותו עובר מהשכל ללב (לפי התנ"ך השכל החכם, השכל הנבון והאהבה שוכנים בלב). החוכמה היא שם כולל למחשבות החיוביות והאהבה היא שם כולל למידות הטובות באדם ולרגשות החיוביים ובהם שימחה, אמת, הענקה, אחווה ועוד. בכוחו של הלב הנמצא המרכז גוף האדם לאחד את כל כוחות הגוף, הנפש והרוח למערכת הרמונית אחת המשלבת שכל חוקר-נבון הפועל ממחשבות חיוביות, חוויה נבונה הנובעת מרגשות חיוביים לא תועלתניים, ומוסר נבון חומל הנובע משניהם. הדרך המוסרית החומלת היא דרך עץ הדעת טוב ורע ולא דרך עץ הידע טוב ורע.
להסבר מפורט על הפסיכולוגיה של האדם ותפקיד האדם בעולם לפי העצים ראה בספרי החדש
אורות גן העדן
© כל הזכויות שמורות לד"ר מאירה אור. מותר להשתמש בכתוב ובלבד שיצויין: לקוח מהבלוג של ד"ר מאירה אור
